|
אוריינות לשונית
|
יכולתו של היחיד להיות מעורב בעולם התרבות על תחומיו ותפקודיו השונים, בתרבות הלשונית הכתובה, המדוברת, הנקראת, הנשמעת והנצפית. |
| אותיות אקראי |
כתב שמורכב מאותיות מוסכמות, לעיתים משובשות (הפוכות, כתב ראי), אך בחירת האותיות אינה על בסיס קשר אות-צליל. כגון:כתיבה רפרנציאלית. |
| אותיות הומופוניות |
צמדי אותיות המייצגות אותו צליל-אותה פונמה, כגון: ת-ט. דוגמה למילים הומופוניות: רחב-רכב |
| גרפמה |
הייצוג הכתוב (האורתוגרפי) של צליל הדיבור (הפונמה)-צורת האות בשפה כתובה. |
| הברה |
יחידת הגייה המורכבת מעיצור ותנועה אחריו (הברה פתוחה) או מעיצור, תנועה ועיצור (הברה סגורה). |
| זיכרון פונולוגי |
היכולת לתפוס,לאחסן ולשלוף צלילי דיבור (צירוף, הברה, מילה), לטווח מיידי, קצר, ארוך. |
| חריזה |
דמיון או שוויון בין מילים על סמך הצליליות שלהן בסוף מילה. צליליות זו מורכבת מהפונמה, מהטעם, מהאינטונציה ומהמשקל של המילה. |
| יחידה צלילית |
יחידה תת הברתית שכוללת עיצור ותנועה או עיצור בודד. |
| ידע אורתוגראפי |
ידע על צורת האותיות (מבחינה חזותית) ועל הצירופים השונים שלהן לכדי מילים. |
| כתב אורתוגרפי |
כתב הבנוי מאותיות מוסכמות, כמעט ללא שגיאות כתיב. שגיאות כתיב יכולות להופיע באותיות הומופוניות.האותיות בכתב האורתוגרפי מייצגות את המבנה הפונולוגי והמורפולוגי של המילה. |
| כתב פונטי |
כתב הבנוי מאותיות מוסכמות. קיים בו, באופן חלקי, קשר אות-צליל. שגיאות באותיות הומופוניות, כגון: ת-ט. |
| כתיבה אורתוגרפית |
כתיבה המורכבת מאותיות מוסכמות. |
| כתיבה רפרנציאלית |
כתיבה המתייחסת לתכונות של העצם- האובייקט ואינה משקפת קשר אות-צליל. בכתיבה זו יהיה שימוש בגודל/צבע האובייקט. |
| לקסיקון מנטלי |
מחסן המילים בזכרון לטווח ארוך שבו מיוצגות המילים במבנה הפונולוגי (צליל), הסמנטי (משמעות), המורפולוגי (מבנה), אורתוגרפי (כתיב). |
| מודעות פונולוגית |
מודעות לקיום חלקים פונולוגיים (צליליים) במילה הדבורה והיכולת לבצע פעילויות שונות עם תת חלקים אלו. מודעות זו מתבטאת ביכולת לזהות, לבודד ולהשוות צלילים ממילים שונות. |
| מורפולוגיה |
תורת הצורות בשפה, ענף הדקדוק העוסק במבנה של המילה (שורשים, זכר- נקבה וכו'). ראה מורפמה- צורן |
| מורפמה (צורן) |
היחידה הקולית הקטנה ביותר של השפה שיש לה משמעות: שורש, בנין ומשקל, סופיות.
דוגמה לצורן דקדוקי- וֹת לצורת נקבה ברבים. |
| מטה לשוני |
כישורים קוגניטיביים המרוכזים בהבחנה, הערכה והסברה של תהליכי השפה (חשיבה על השפה) והיכולת להגיב עליהם במודע |
| סגמנטציה |
תהליך של פירוק - חלוקת השלם לחלקיו או לקטעים שמרכיבים אותו. סגמנטציה פונמית היא היכולת לחלק את המילה למרכיביה הצליליים: הברות, עיצורים ותנועות, הגאים. |
| סמנטיקה |
ענף בבלשנות העוסק בחקר המשמעות של המילה/ המילים, הבנה והפקה. |
| עיקרון אלפביתי |
העיקרון שעומד בבסיס הצופן של הכתב :לכל הגה בשפה הדבורה יש סמל גראפי בשפה הכתובה. כלומר: מודעות לכך שסמלים גראפיים מייצגים פונמות (יחידות צליליות) בשפה וכי. |
| עיקרון אקרופוני |
הקשר השיטתי בין הצליל הפותח של שם האות לבין הצליל שהאות מייצגת. דוגמה: האות ש' נקראת שין וצלילה ששש.... |
| עיצור |
הגה שבעת הגייתו נעצר זרם האוויר באופן חלקי או בשלמות. צליל הגיית האות (להבדיל משיום האות). |
| פונולוגיה |
תורת ההגה. חקר הקולות המרכיבים את השפה. פונולוגי- צלילי, קולי. המבנה הצלילי של השפה הדבורה הכולל קליטה, ייצוג והפקה של צלילי הדיבור. |
| פונמה-הגה |
היחידה הקולית הבודדת, הקטנה ביותר של השפה שאין לה משמעות עצמאית. |
| פרגמאטיקה |
פרגמאטי = מעשי, מערכת הכללים השולטים בשפה לצורך תקשורת. תורת ההקשר הלשוני, ידע עולם
(תלוי הקשרים סביבתיים ומצבים חברתיים). |
| שיח |
יחידת שפה גדולה המכילה כמה מבעים. לשיח מבנה מוסכם התלוי בעיקר בסוגה שלו-באינטראקציה בין המשתתפים (סיפור, תיאור, ויכוח וכו'), שיח כתוב נקרא גם טקסט (שיר, סיפור). |
| תפיסה שמיעתית |
הכושר הכולל להעביר את הסיגנל (האות) השמיעתי, למזגו ולהשתמש בו. זהו תהליך קוגניטיבי, המתבסס על קליטת גירוי שמיעתי ועיבודו למושג משמעותי. ניתן לחלק את השמיעה ל: חדות שמיעתית, הבחנה שמיעתית והבנה שמיעתית. |
| תנועה |
הגה שבעת הגייתו האוויר זורם באופן חופשי. בעברית התנועה מסומנת ע"י צורות הניקוד השונות (קמץ, צירה). |
|
|
|
